פסק-דין בתיק עפ"ג 23262-12-11

המערער, שהיה במועד הרלוונטי שוטר במשטרת ישראל במרחב השרון ועסק, בין היתר, בנושא "איחוד משפחות" הורשע על פי הודאתו בביצוע מעשה מגונה בתושבת שטחים שבאה אליו על מנת לקבל תעודת זהות ישראלית כחלק מההליך "איחוד משפחות".

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן שבו הודה המערער, במהלך חודש אוגוסט 2006 הוא נפגש עם המתלוננת ובעלה במשרדו, לאחר מכן נפגש עם המתלוננת בנפרד, אמר לה שלבעלה יש בעיות רבות, הבטיח שידאג שתקבל תעודת זהות ישראלית וביקש ממנה להתקשר עמו.

כעבור מספר ימים, כאשר המתלוננת ובעלה הגיעו למשרדו של המערער, הוא שוחח עם המתלוננת ביחידות ואמר לה שלא תוכל לקבל תעודת זהות ישראלית והמשטרה צפויה לפשוט על העיר טייבה ולגרש ממנה את כל השוהים הבלתי חוקיים, לרבות אותה ואת בעלה.

המתלוננת התחילה לבכות, המערער ניגש אליה, אמר לה שהיא סקסית וביקש ממנה לנשק אותו אך היא סירבה.

חרף סירובה, המערער התקרב אליה, נגע בחזה ובישבנה, היא הרחיקה אותו מעליה אך הוא תפס בידיה וביקש שתיגע באיבר מינו.

המתלוננת הדפה אותו, החלה לבכות, אך הוא התקרב אליה והיא דחפה אותו מעליה.

בהמשך, נשק המערער למתלוננת על שפתיה ולחייה, ביקש ממנה שלא תספר לבעלה מה שקרה, ואמר לה כי כדי לקבל תעודת זהות היא עוד תחזור אליו ותיתן לו את מה שהוא רוצה.

בית משפט קמא הטיל על המערער 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין וחייב אותו לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

הערעור מכוון כלפי משך תקופת המאסר בפועל וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי מן הראוי היה שבית משפט קמא יאמץ את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

ב"כ המערער טוען כי בימ"ש קמא לא ייחס משקל ראוי למחיקת עבירת השוחד מכתב האישום, לא נתן משקל להודאת המערער ולחרטה שהביע על מעשיו, לא נתן משקל לעברו הנקי ולכך שמדובר במעידה חד פעמית שהמיתה אסון על המערער והכתימה אותו לשארית חייו ולא איזן נכון בין נסיבותיו האישיות, שירותו במשטרה ללא דופי, העובדה שעזב את שירותו במשטרה לאחר שפוטר, לבין האינטרסים של גמול והרתעה שהותם העדיף שלא כראוי.

ב"כ המשיבה מתנגדת להקלה בעונשו של המערער ועומדת על חומרת התנהגותו, על הפגיעה בתדמיתה של המשטרה שבשירותה הוא שירת בזמן ביצוע המעשים, על ניצול האמון שנתנה בו המתלוננת ובאשר להתחשבות בהודאת המערער, טוענת ב"כ המשיבה שזו באה לאחר שמיעת מרבית עדי התביעה, לרבות שמיעת מרבית עדותה של המתלוננת.

ב"כ המשיבה מפנה לאמור בתסקיר המבחן בכל הקשור לחוסר האמפתיה שמגלה המערער כלפי המתלוננת, ולהתרכזות שלו במה שיהיה צפוי לו כתוצאה מהרשעתו.

עיון בגזר-הדין של בימ"ש קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה, ובצדק, למעשיו של המערער, שאין לראות בהם משום מעידה חד פעמית אלא מדובר במספר שיחות שניהל המערער עם המתלוננת, כאשר אמנם רק במהלך שיחה אחת הוא עשה בה את המעשים המגונים, חרף הפצרותיה שלא לעשות אותם, אך בסיומה של אותה שיחה ביקש ממנה שלא לספר עליהם לבעלה ואף הוסיף שהיא עוד תחזור אליו ותיתן לו את מה שהוא רוצה כאשר תזדקק לתעודת הזהות.

כמו כן יש לראות חומרה בכך שהמערער טען בכזב בפני המתלוננת שלבעלה יש בעיות וכי המשטרה צפויה לערוך פשיטה בטייבה ולגרש את כל השוהים הבלתי חוקיים בה, לרבות אותה ואת בעלה.

בית משפט קמא לא התעלם כלל ועיקר מהאמור בתסקיר המבחן שהוגש לגבי המערער, אך התייחס לאמור בו בשלמותו שכן אמנם המערער נטל אחריות והביע צער על מעשיו בפני שירות המבחן, אך הוא ביטא מצוקה ושירות המבחן התרשם כי הוא מתקשה לבדוק לעומק את התנהגותו, לא הבין את ההשלכות על המתלוננת והיה מרוכז בפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מחשיפת המעשים.

בית משפט קמא העריך, בעקבות שירות המבחן, את מסוכנותו המינית של המערער כמסוכנות ברמה בינונית שישוב ויחזור על התנהגותו, ואין להלין על כך שעשה כן שכן גם אם לא נזקק, מאחר ודן את המערער לעונש מאסר, לחוות דעת מסוכנות, הרי מדובר בחוות דעת מקצועית של מי ששוחח עם המערער והתרשם מהדברים שאמר, לטוב ולרע.

לאור כל האמור לעיל, צדק בימ"ש קמא כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, שכן תסקיר המבחן איננו חזות הכל ובמקרה זה לא התחשב שירות המבחן באינטרס הציבורי שיש בהוקעת המערער על מעשיו, בשמירה על תדמית המשטרה בה פגע המערער בצורה חמורה ובהרתעתו והרתעת אחרים שכמותו מלעשות מעשים מגונים במי שנזקק לשירותיהם כבעלי שררה.

בית משפט קמא התחשב במידה הראויה בהודאתו של המערער, הגם שבאה בשלב מאוחר יחסית של ניהול ההוכחות ובתיקון של כתב האישום, כמו גם בעברו הנקי ובנזק שנגרם לו כתוצאה מחשיפת המעשים, לרבות פיטוריו מהמשטרה.

עונש המאסר בפועל שהוטל על ידי בית משפט קמא, הגם שאינו מקל עם המערער, איננו חורג מהענישה הראויה כאשר מדובר בביצוע מעשים מגונים על ידי עובד ציבור, ומתחשב במידה הראויה בנסיבות לקולא ולחומרה, כך שאינו מצדיק התערבותה של ערכאת ערעור.